אל תוך ספר הזוהר
ספר הזוהר אינו עשוי מקשה אחת. דיוניו בעולמות העליונים והתחתונים מציגים נקודות מבט שונות על הכוחות והחוקים השוררים בעולמות אלו. מתוך פסיפס הרעיונות העולים תוך לימוד ספר הזוהר, אנו כקוראים מנסים באופן טבעי ליצור תמונה סדורה ומובנת של השקפת עולמו. אך לעיתים נראה שגיבוש של תורת קבלה סדורה כזו הוא אינו אפשרי. כפי שעולה מסגנונו החמקמק, נראה כי יוצרי הזוהר לא התכוונו שקוראיו יגיעו לכדי תפיסה "סופית" של חוקי העולם. עושה רושם כי הרעיונות המופיעים בזוהר נועדו בכדי לפתוח פתח במחשבתנו הסדורה, ולאפשר לרעיונות נוספים לעלות ולהתפתח בכיוונים רבים.
נביא כעת מספר קטעים מספר הזוהר ונוכל להתחיל לעמוד על מגוון התפיסות שבו.
מתוך ספר הזוהר: על הגוונים הסתומים
אחד ממאפיניו המובהקים של ספר הזוהר הוא דרישת פסוקי המקרא בסגנון מקורי וייחודי. זאת במטרה לחשוף רבדים עמוקים המצויים בפסוקים אלה, אשר אינם משתמעים באופן ישיר מפשט הכתוב. באופן זה, תוך גילוי נסתרות הפסוקים, מבקש הזוהר לעורר בקוראיו להביט ולהתבונן ברבדי קיום חבויים הקיימים במציאות העולם הזה. נקרא קטע מתוך זוהר פרשת וארא, כ"ג (תרגום לעברית):
"
רבי שמעון היה יושב יום אחד, ורבי אלעזר בנו ורבי אבא עמו. אמר רבי אלעזר, פסוק זה שכתוב (שמות ו ג) "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יהוה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם", מהו "וָאֵרָא"? "ואדבר" היה צריך לכתוב! אמר לו, אלעזר בני, זהו סוד עליון.
בוא וראה, יש גוונים נראים ויש גוונים שאינם נראים. ואלו ואלו הם סוד עליון של האמונה, ובני אדם אינם יודעים אותו ואינם מתבוננים בו (...)
כתוב (דניאל יב ג) "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד". "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ", מי הם המשכילים? אלא זה הוא אותו חכם, המסתכל מעצמו בדברים שלא יכולים בני אדם להביע בפה, אלו נקראים משכילים (...)
בוא ראה, ארבעה אורות הם, שלשה מהם סתומים ואחד נגלה:
אור מאיר,
אור זוהר והוא מאיר כזוהר השמים בטוהרו,
אור של ארגמן הנוטל את כל האורות,
אור שאינו מאיר והוא מסתכל באלה ונוטל אותם, ונראים אותם המאורות בו כעששית לעומת השמש.
ואלה השלשה שאמרנו, סתומים הם ועומדים על זה הנגלה (...)
וזה סוד: עצום את עיניך וסובב גלגלך, ויתגלו אותם הגונים שמאירים, שמזהירים, ולא ניתנה רשות לראותם אלא בעינים עצומות, משום שאותם סתומים-עליונים עומדים על אותם גוונים נראים שאינם מזהירים (...)
"וּשְׁמִי יהוה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" - אלו הגוונים העליונים, הסתומים המזהירים, שזכה בהם משה להסתכל בהם. וזה סוד של עין עצומה ופקוחה. עצומה - רואה אספקלריה המאירה. פקוחה - רואה אספקלריה שאינה מאירה. ועל כן "וָאֵרָא", באספקלריה שאינה מאירה, שׁהיא בגילוי, בה כתוב ראייה. ואולם באספקלריה שמאירה, שהיא בסתר, כתוב בה ידיעה, שכתוב "לֹא נוֹדַעְתִּי". באו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקו ידיו. בכה רבי אבא ואמר, אוי כשתסתלק מן העולם וישאר העולם יתום ממך, מי יוכל להאיר דברי תורה?
בשפתו המסתורית, מדבר הזוהר על מציאותם של אורות עליונים, אשר אינם נתפסים על ידי חושינו הרגילים, ובכדי לתפסם יש צורך בעצימת עיניים דווקא! נראה שיש כאן קריאה למעין פעולה מדיטטיבית, התכנסות פנימית של האדם עם עצמו ועם נשמתו - אשר נאצלת לפי אמונת הזוהר ממקור עליון. הסתכלות פנימית זו היא שתפתח פתח לראיית האורות הסתומים.
לאורך ספר הזוהר ישנם תיאורים רבים ושונים של האורות הנסתרים והסתומים. אך שפתו של הספר לגביהם נותרת תמיד חידתית, והיא כוללת תיאורים ודימויים רבים ולאו דווקא ניסוחים חד משמעיים. דומה כי באמצעות צורת הכתיבה והסגנון שלו, מבקש הזוהר להביא אותנו אל סף "עולם הידיעה", אולם את הכניסה הממשית אל תוך עולם זה עלינו לעשות בעצמנו פנימה.
אילן הספירות
תורת הקבלה דנה רבות בקיומן של דרגות יסוד עליונות המכונות בשם "סְפִירוֹת", אשר קרויות לעיתים בשמות אחרים כגון "כתרים", "קשרים", "עטרות", "שערים" ועוד. כמו כן, לכל ספירה וספירה ישנם כינויים ושמות רומזים מרובים, כדוגמת שמות האלוהות וסימני האותיות המופיעים בתרשים שמובא להלן. הדיון הקבלי על תהליך יצירת הספירות מתאר תהליך של האצלה הדרגתית מתוך ספירה אחת לחברתה. לכל ספירה מאפיינים ייחודיים משלה, והספירות מצויות בקשר חי ודינמי זו עם זו.
כתר ( י )
חכמה ( י' ) בינה ( ה' )
חסד גבורה
תפארת { ו' }
נצח הוד
יסוד
מלכות ( ה' )
אהיה
יה יהוה\אלהים
אל אלהים
יהוה\קב"ה
יהוה צבאות אלהים צבאות
שדי\אל-חי
אדני\אלהים
נרחיב מעט בהסבר על סימול האותיות המיוחס לספירות השונות:
ספירת כתר, אשר בשל עליונותה וריחוקה מעולם החומר אין לנו כבני אדם יכולת ממשית לתפוס אותה, מסומלת על ידי "קוצו של יוד", המבטא יסוד נסתר ונעלם בעולם.
ספירת חכמה מסומלת על ידי האות י' שהיא האות הקטנה ביותר בא"ב, כדימויה של ספירה זו לנקודה גיאומטרית. נקודה היא גוף חסר מימדים אשר שוב אין לנו כבני אדם יכולת לתופסו באופן ממשי.
ספירות בינה ומלכות מסומלות שתיהן באות ה'. ספירות אלה קשורות זו בזו, והן מייצגות מימד נקבי באלוהות.
ספירת תפארת והספירות המקיפות אותה יוצרות יחדיו קבוצת בת שש ספירות, ומסומלות כולן יחד באות ו'. ספירות אלה מייצגות את המימד הזכרי שבאלוהות.
מכאן, שעשר הספירות כולן מסומלות ע"י השם הקדוש י' ה' ו' ה' הכולל בתוכו כך את כל מציאות האלוהות והעולם גם יחד.
כדי שלא לטעות בתפיסתנו את דרגות עליונות אלה, אביא כאן מדבריו של "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג, על הספירות:
"... והן בחינות עשרת הכיסויים על אורו יתברך שנתקנו כדי שיוכלו התחתונים לקבל אורו. בדומה לאור השמש, שאי אפשר להסתכל בו אלא על ידי זכוכית מפוחמה, הממעטת אורו ומתאימתו לכח הראיה של העיניים. כן להבדיל, לא היו התחתונים יכולים להשיג אורו יתברך, אם לא היה מכוסה בעשרה כיסויים אלו, המכונים עשר ספירות, שכל שהוא למטה מחבירו, מכסה יותר על אורו יתברך".
וכן הוא מסביר את דברי ספר הזוהר:
"ואם לא היה מתפשט אורו יתברך על כל הבריות על ידי שנתלבש כביכול באלו הספירות הקדושות, איך היו הבריות זוכות להכיר אותו יתברך, ואיך היה מקויים הכתוב 'מלוא כל הארץ כבודו'? פירוש, שבזה מתרץ את החפץ האלוקי לְהֵרָאוֹת אל הנשמות כמו שבו עצמו היה אלו השינויים שבהספירות, שהוא בכדי ליתן מקום להנשמות להכרה והשגה מספקת בו יתברך, כי אז יקוים הכתוב 'מלוא כל הארץ כבודו' (...)
ועם כל זה, ווי למי שישווה לו יתברך לאיזה מידה, כלומר שיאמר, שהמידה נמצאת בו יתברך כשהוא לעצמו, ואפילו באלה המידות הרוחניות שהוא מתראה להנשמות, מכל שכן במידות גשמיות מטבע בני אדם שיסודם מעפר והם כלים ונפסדים (...) צריך להיות ברור לנשמות, שאין בו חס וחלילה שום שינוי ושום מידה, אלא הוא רק חפץ אלוקי שיתדמה להם כן, בסוד הדבר 'וביד הנביאים אדמה'".
מתוך ספר הזוהר: ספרא דצניעותא
"ספרא דצניעותא" הוא אחד מהחלקים הקדומים והמסתוריים ביותר שבספר הזוהר. זהו חלק הכתוב בסגנון ושפה יחודיים, והוא עוסק בתיאור האלוהות ובבריאת העולם, תוך כדי דרישת הפסוקים הראשונים מספר בראשית.
ניתן לתרגם את השם הארמי ספרא דצניעותא כ"ספר המוצנע" או כ"מגילת סתרים", ואכן רבים מהרעיונות המופיעים בו נותרו סתומים ובלתי מפוענחים עד היום.
נקרא להלן את הקטע הפותח את הספר, במקור הארמי ובתרגום לעברית:
"
תָּאנָא. סִפְרָא דְּצְנִיעוּתָא, סִפְרָא, דְּשָׁקִיל בְּמַתְקְלָא. דְּעַד דְּלָא הֲוָה מַתְקְלָא, לָא הֲווֹ מַשְׁגִּיחִין אַפִּין בְּאַפִּין, וּמַלְכִין קַדְמָאִין מִיתוּ, וְזִיוּנֵיהוֹן לָא אִשְׁתַּכְּחוּ, וְאַרְעָא אִתְבַּטְּלָת. עַד דְּרֵישָׁא דְּכִסּוּפָא דְּכָל כִּסוּפִין, לְבוּשֵׁי דִּיקָר אַתְקִין, וְאַחֲסִין.
[שנויה היא. צניעותא דספרא, הספר השקול במשקל, שעד שלא היה משקל לא היו משגיחים פנים בפנים, ומלכים קדמונים מתו, וקישוטיהם לא נמצאו, והארץ בטלה. עד שראש כיסוף כל הכיסופים לבושי כבוד תיקן והוריש]
הַאי מַתְקְלָא תָּלֵי בַּאֲתַר דְּלָא הֲוָה, אִתְּקָלוּ בֵּיהּ אִינּוּן דְּלָא אִשְׁתַּכְּחוּ. מַתְקְלָא קָאִים בְּגוּפֵיהּ. לָא אִתְאֲחָד, וְלָא אִתְחָזֵי. בֵּיהּ סְלִיקוּ, וּבֵיהּ סָלְקִין דְּלָא הֲווֹ, וַהֲווּ, וְיְהוְיָּין.
[משקל זה תלוי במקום שלא היה, נשקלו בו אותם שלא נמצאו. המשקל קיים לעצמו. אינו אחוז ואינו נראה, ובו עלו ובו עולים [אותם] שלא היו והיו ויהיו]
סִתְרָא גּוֹ סִתְרָא, אִתְתְּקָּן ואִזְדְּמַן בְּחַד גּוּלְגַלְתָּא, מַלְיָיא טַלָּא דִּבְדוֹלְחָא קְרוּמָא דְּאַוִּירָא אִזְדָּכָךְ וְסָתִים, אִינּוּן עֲמָר נְקֵי תַּלְיָין בְּשִּׁקוּלָא. רַעֲוָא דְּרַעֲוִין אִתְגַּלְיָא בִּצְלוֹתָא דְּתַתָּאֵי. אַשְׁגָּחָא פְּקִיחָא דְּלָא נָאִים, וְנָטִיר תְּדִירָא. אַשְׁגָּחוּתָא דְּתַתָּא בְּאַשְׁגָּחוּתָא דִּנְהִירוּ דְּעִלָּאָה. תְּרִין נוּקְבִין דְּפַרְדַּשְׂקָא, דְּאִתְּעַר רוּחָא לְכֹלָּא.
[סתר תוך סתר, נתקן ונזדמן בגולגולת אחת, מלאה טל הבדולח, קרום אויר נזדכך וסותם, אלו צמר נקי תלוי בשיווי-משקל. רצון הרצונות מתגלה בתפילת התחתונים. השגחה פקוחה ללא שינה, ושומרת תמיד. השגחת מטה בהשגחת אור מעלה. שני נקבי האף, שמוציא רוח להכל]
כפי שניתן להתרשם, שפת הספר היא מעורפלת, וכוללת תיאורים רבים אשר על הקורא להרכיב מהם תמונה וסיפור.
ניתן לשים לב למוטיבים חשובים המופיעים בפסקאות אלה:
-
ה"מַתְקְלָא" - המשקל האלוהי, המשמש גם ככלי יוצר, ונדרש בכדי ליצור מציאות מאוזנת וברת קיימא.
-
ה"גּוּלְגַלְתָּא" - גולגולת אלוהית ומסתורית, המשגיחה על העולם ומזינה אותו. נציין בהקשר זה כי ספרא דצניעותא משתמש בתיאורי האנשה רבים לתיאור כוחות האל, מאפייניו ופעולותיו, וזהו אחד מסימניו ההיכר המיוחדים שלו.
חשיבותו הרבה של "ספרא דצניעותא" מצוינת כבר בתוך ספר הזוהר עצמו. מחברי הזוהר המשיכו לפתח את הרעיונות והכיוונים הגלומים בספרא דצניעותא גם בחלקים נוספים בספר, למשל בחלק ה"אדרא רבא" בו נעסוק כאן בהמשך.
מתוך ספר הזוהר: האדרא רבא
האדרא רבא (עברית:"הכינוס הגדול") הוא חלק מספר הזוהר השייך לחטיבה ספרותית הכוללת בתוכה גם את ספרא דצניעוצא ואת האדרא זוטא.
באדרא רבא מתוארת פגישתם של רשב"י ובני חבורתו במעין כינוס חירום. בהתכנסות זו מוביל רשב"י את בני החבורה אל גילוי של סודות נסתרים בדבר מערכת הכוחות האלוהיים, ויחסם אל העולם הארצי. כחלק מתיאור של הכינוס והדיונים שבו, מובאים מאמרות רבים מתוך הספרא דצניעותא, והם מפורשים ומוסברים בהרחבה. למעשה, האדרא רבא יכול להיקרא כפירוש והסבר לרעיונות הגולמיים המובאים בספרא דצניעותא.
נביא כאן קטע מתוך האדרא רבא, המתאר תהליך יצירה מרכזי בתוך העולם העליון:
קטע קשה זה מכיל בתוכו מספר ביטויים שיש להכירם על מנת להבינו כראוי, ונסביר כאן בקצרה:
-
עתיק יומין - נקרא גם הראש הלבן, ואריך אנפין (ארוך האף, או ארוך הפנים). מייצג מימד של קיום אבסולוטי ואחדותי באלוהות, המשפיע שפע חסד אין סופי אל העולם.
-
זעיר אנפין (קצר האף, או קצר הפנים) - מייצג מימד דינמי באלוהות, אשר נוטה מטבעו לצד הדין וחרון-האף, ומיוצג על ידי הצבע האדום. ועם זאת, כמתואר בסוף הקטע: "בשעת הצורך מתפשטות פניו ומתארכות", כלומר הוא נוטה למידת הרחמים. מצב זה מתקיים כאשר הוא מביט בפניו של עתיק יומין וקיים בינהם למעשה חיבור קוסמי משמעותי.
-
בוצינא דקרדינותא - מתורגם בדרך כלל כ"מאור הקדרות". משמש ככלי יצירת העולם, באמצעות הניצוץ הזוהר והמסתורי אשר גלום בו. מזוהה לעיתים גם עם המתקלא - המשקל האלוהי.
-
חקלא דתפוחין - שדה התפוחים. זהו כינויה של ספירת מלכות (ראה למעלה באילן הספירות). זוהי הספירה הנמוכה ביותר, וככזו היא הספירה המקשרת בין עולם האלוהות לבין העולם הארצי ובני האדם. השפע לעולם הארצי נמסר דרכה, ואם שפע זה נמנע ממנה, אז גם העולם מצוי ללא ברכה.
תפיסת העולם העולה מתוך האדרא רבא, המציגה מערכת אלוהית הכוללת בתוכה דמויות מואנשות בפירוט רב, היא ייחודית מאוד, ונבדלת מן הזרם המרכזי של המחשבה היהודית בימי הביניים. מחברי האדרא הבינו כי היא עלולה להוביל לתפיסה מוטעית של האלוהות כאנושית וארצית, אולי עד סיפה של עבודת אלילים. לכן כבר בפרק הראשון של האדרא רבא מצטט רשב"י מתוך ספר דברים ומזהיר את החברים:" אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה... מַעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כׇל־הָעָ֛ם וְאָמְר֖וּ אָמֵֽן" (דברים כז טו).
"
שנינו: כאשר עלה ברצון הראש הלבן לעשות כבוד לכבודו, תיקן וזימן והוציא מבוצינא דקרדינותא ניצוץ אחד. נשב בו, ניצת ונתפשט לשלוש מאות ושבעים עברים, והניצוץ קיים. והחל יוצא אוויר טהור ומתגלגל. נשב בו ויצאה גולגולת אחת תקיפה לארבעה צדדים. ובאוויר טהור זה נשאב הניצוץ ונאחז ונכלל בו. נכלל בו - עולה על דעתך? אלא נטמן בו, ומפני כך גולגולת זו מתפשטת בצדדיה. והאוויר הזה הוא טמיר הטמירים של עתיק יומין ברוח הגנוזה.
בגולגולת זו נתפשטו אש מצד אחד ואוויר מצד אחד. והאוויר הטהור עומד עליה מצד זה והאש הטהורה עומדת מצד זה. מהי אש כאן?! אלא אין היא אש, אבל הניצוץ שנכלל באוויר הטהור מאיר למאתיים ושבעים עולמות, ודין מצדו נמצא. ומפני כך גולגולת זו נקראת גולגולת תקיפה.
בגולגולת זו יושבים תשעת אלפי ריבוא עולמות הנישאים עליה וסומכים עליה. בגולגולת זו נוטף טל מן הראש הלבן ונמלאת ממנו תמיד. ומטל זה שנִנער מראשו עתידים המתים להֵחיות. ואותו הטל נכלל בשני גוונים: מצד הראש הלבן - לובן בגווניו, שכולל כל לבנים וכולם לובן. אבל כאשר מתיישב בראש זה של זעיר אפין - נראה בו אודם, כבדולח זה שהוא לבן ונראה גוון אדום בגוון לבן. ומפני כך כתוב "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" (דניאל יב ב). "לְחַיֵּי עוֹלָם" - מפני שנראו לאותו הלובן הבא מצד עתיק יומין אריך אנפין. "לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" - מפני שנראו לאותו אודם של זעיר אפין. והכל כלול באותו הטל, זה הוא שכתוב "כִּ֣י טַ֤ל אוֹרֹת֙ טַלֶּ֔ךָ" (ישעיהו כו יט). "אוֹרֹת֙" - שניים. ואותו הטל נוטף בכל יום לחקלא דתפוחין בגונֵי לובן ואודם.
גולגולת זו מאירה בשני גוונים לצד זה ולצד זה. ומן האוויר הטהור הזה מתפשטים מהגולגולת אל פניו למאה וחמישים ריבוא עולמות, ומשום כך נקרא זעיר אפין. ובשעת הצורך מתפשטות פניו ומתארכות באותו זמן, מפני שמביט בפניו של עתיקא דעתיקים וחס על העולם.